יום העצמאות
יום העצמאות חל בדרך כלל ביום ה' באייר, יום ההכרזה על הקמת מדינת ישראל בסיום המנדט הבריטי.
ההכרזה על הקמת המדינה נעשתה תוך כדי מלחמת העצמאות, שפרצה על רקע דחיית מדינות ערב והוועד הערבי (הפלסטיני) העליון את תוכנית החלוקה של ארגון האומות המאוחדות (החלטת העצרת הכללית של האומות המאוחדות 181, שהתקבלה ב-29 בנובמבר 1947) ונמשכה עד ינואר 1949.
ביום ה' באייר תש"ח, 14 במאי 1948, קרא דוד בן-גוריון בבית דיזנגוף בתל-אביב את מסמך ההכרזה על הקמת מדינת ישראל (המכונה "מגילת העצמאות") וחתם עליו עם חברי מועצת העם. בהכרזה תיאור תולדות העם היהודי ומאבקו לחידוש חייו המדיניים וההכרה הבין-לאומית בזכותו זו; הכרזה על הקמת מדינת ישראל; הצהרה על העקרונות שינחו את המדינה ופנייה לאו"ם, לתושבים הערבים של המדינה, למדינות ערב וליהדות הגולה.
יום העצמאות מעוגן בחוק יום העצמאות, התש"ט–1949, שפורסם בספר החוקים של מדינת ישראל ב-13 באפריל 1949. הוא חל תמיד יום לאחר יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל.
אירועי החג
בערב יום העצמאות נערך בהר-הרצל בירושלים טקס הדלקת המשואות, טקס ממלכתי במעמד יושב-ראש הכנסת המסיים את אירועי יום הזיכרון ופותח את יום העצמאות. בטקס נכללים גם הופעות אמנותיות ומופע דגלנים והוא מסתיים במפגן זיקוקין די-נור ממקום הטקס.
בליל החג מוצבות במרכזי הערים במות בידור והמוני חוגגים צופים במופעים ובמפגני זיקוקין די-נור.
בבוקר החג עורך נשיא המדינה קבלת פנים לחיילים מצטיינים ובצהריים נערך בתיאטרון ירושלים חידון התנ"ך העולמי לנוער. אירועי היום הממלכתיים ננעלים בטקס הענקת פרס ישראל.
במהלך החג פותחים רבים ממחנות צה"ל את שעריהם ומציגים בפני המבקרים כלי נשק ואמצעי לחימה שבשימוש צה"ל. בבתי-כנסת רבים נערכת תפילה חגיגית ואומרים הלל ותפילה לשלום המדינה.
נלקח מאתר הכנסת